יש משהו רדיקלי בעם שחוגג בגלות את ראש השנה של העצים. המשנה (ראש השנה א, א) מונה ארבעה ראשי שנה, וט״ו בשבט מסמן את ראש השנה למעשר פירות. אבל הוא הפך למשהו גדול יותר. הצהרה של קשר לארץ שיהודים רבים לא ראו מעולם. תזכורת שגם בלב החורף, השרף מתחיל לעלות.
אמונה בלתי נראית
ט״ו בשבט חל בסוף ינואר או בפברואר. בארץ ישראל, עצי השקד מתחילים לפרוח. בתפוצות, לעיתים קרובות זה עדיין עומקו של החורף. החג מבקש מאיתנו לסמוך על מה שאי אפשר עדיין לראות. מתחת לאדמה הקפואה, השורשים עובדים.
העץ כמשל
התלמוד (תענית ה ע״ב-ו ע״א) משווה את לימוד התורה לעץ שתול על פלגי מים. דימוי העץ חוזר שוב ושוב במחשבה היהודית. להיות מושרש. לגדול לאט.
סדר ט״ו בשבט
במאה השש עשרה, המקובלים של צפת יצרו את סדר ט״ו בשבט. ארבע כוסות יין ופירות מסוימים המתאימים לארבעת העולמות הקבליים:
עשייה — פירות עם קליפה קשה: אגוזים, שקדים, רימונים. יצירה — פירות רכים מבחוץ עם גלעין קשה בפנים: זיתים, תמרים, דובדבנים. בריאה — פירות שנאכלים כולם: תאנים, ענבים, תותים. אצילות — מיוצגת על ידי ריח בלבד.
מסורת ספרדית
בקהילות הספרדים, ט״ו בשבט נחגג מאז ומתמיד בחום מיוחד. יהודי מרוקו וטורקיה נהגו לערוך שולחנות מפוארים עם עשרות סוגים שונים של פירות.
אקולוגיה יהודית
ט״ו בשבט הפך למוקד של איכות סביבה יהודית. התורה מצווה שאפילו בשעת מלחמה אסור להשחית עצי פרי. בל תשחית. חז״ל הרחיבו את העיקרון הזה לאתיקה רחבה של שמירה על העולם.
התלמוד (תענית כג ע״א) מספר את סיפורו של חוני המעגל שפגש זקן שנוטע עץ חרוב. ״כמה שנים עד שעץ זה ייתן פרי?״ ״שבעים שנה.״ ״כשם שמצאתי עולם נטוע מאבותיי — כך אני נוטע לבניי.״
נטעו משהו בט״ו בשבט הזה.
חג ט״ו בשבט שמח! — הרבה ציפי גבאי